1800550 obox
סיפור בהמשכים - דימיתיך רעייתי
פרק א
שולי השמלה הלבנה נעשו אפורים משהו, מרמזים במעט על כברת הדרך הארוכה אותה עשתה מהחופה שבחוץ, אל האולם החמים, המואר.
התזמורת ניגנה שיר פתיחה והם התפצלו, כל אחד לצדו שלו,
השמחה לא הייתה ניתנת לשיעור.. ההמונים הקיפו אותו בקריאות מזל טוב, לוחצים את ידו בחמימות.
עוד קצת דחיפות והם מצאו עצמם מעורבבים כל אחד בקהלו שלו, משיבים לאינספור קריאות אושר, מזל טוב..הרבה נחת.
לא ישכח מליבה אותו המבט, המבט שאמר הכל.
קצת אחרי החופה, כשההמון התחיל לנוע.. הספיקו להחליף מבטים קלים, אמנם לא מבט ממוקד,
הביישנות, אי הנעימות.. מנעו מהם. אך בהבזק השניה הספיקו עיניהם לדבר ולומר המון.. הם ידעו.. והבינו פתאום, שהכל היה שווה.
@
מבט קל על החדר הבהיר לה, כי אין מנוס אלא מלהפשיל שרוולים ולערום את ערמות הבגדים והחפצים לערמה אחת ולעשות בהם סוף סוף סדר,
השעה היתה כבר מאוחרת, אך לעבור לילה נוסף לצד ים כזה של בלאגן לא היה נשמע לה רעיון מפתה במיוחד.
כמו בכל פעם, כשעלתה בה המוזה סוף סוף להשליט סדר בחדר, היא שואלת את עצמה מדוע לעת כזו נצטרכה להגיע.. מדוע אין היא יכולה לעשות זאת לעיתים יותר קרובות..
שעה חולפת.
עיניה שמורות להעצם, והערימה המאיימת, לא מראה סימני התקטנות.
אולי מוזיקה תעזור, היא חושבת לעצמה.
מתיישבת מול המחשב, פותחת תיקיות בזו אחר זו.. תרה אחר משהו מעורר, מענין.
באופן אינסטנקטיבי, מוחה נעשה ערני למול מסך המחשב,
אני כבר פה-- אני אבדוק מייל, מתעכבת מס' דקות בחשבון המייל.
פזילה לצד ימין, מורה לה שהערמה המאיימת לא מתקטנת עם הזמן..
מבט נוסף על השעון מורה כי מחוגיו לא נסוגים אחור עם הזמן..
ובכ"ז--
הפרח האדום למטה מהבהב לה, נפתח את האייסיקיו, שיהיה. בטח אף אחת לא מחוברת בשעות כאלו.
אכן, שום משתמש איננו מחובר, יש את גילי, זו שתמיד על "לא נמצאת.".
היא שבה אל הבלאגן, צליל מוזר מחזיר אותה אל המחשב.. "הודעת מערכת".. משתמש בשם "מציאות נודדת" צירף אותך..האם ברצונך לקבל..
-מי זה כבר יכול להיות.. תוהה לעצמה. מאשרת כלאחר יד.. ההודעה מ"מציאות" מופיעה מיד.."היי הגעתי לכתובת הנכונה? מזהה אותי?", המשתמש עדין מחובר.
וירטואל: לא אני לא מזהה.. מי זה?
מציאות נודדת: היי.. חפשתי אותך במנוע.. מקווה שהגעתי למקום הנכון? אמרת לי שהניק שלך וירטואל משהו.. אז ניסיתי..:)
וירטואל: אמממ.. אני מנסה להזכר למי אמרתי את הניק שלי.. לא מערבבת בין מציאות וירטואלית למציאות ריאלית בד"כ.. זה מה שחסר לי..
מציאות נודדת: אוקיי... אז אני בכלל מציאות נודדת:)
וירטואל: חה. אז.. כנראה שזו סתם טעות, סביר להניח. לא?
מציאות נודדת: טעויות לעולם חוזרות, לא משנה.. חפשתי חבר שלי פה.. אני בחור אם עדין לא הבנת..
וירטואל: לא, זה נודע לי במשפט האחרון שלך למעשה.
מציאות נודדת: :) אני מבין שאת חבר שלי בטח לא מצאתי, יש לכם כנראה ניק דומה.. טעות שלי.. אני אמחוק.. זה בטח מוזר לך.. אבל אני בחור ישיבה חרדי.. כך שעקרונית אין לי פה בנות ברשימה אני מקווה שאת מבינה אותי בלי לפגוע..
וירטואל: אין צורך להתנצל, אני חרדית בדיוק כמוך, ואני אמחוק בדיוק מאותה סיבה שלך.
מציאות נודדת: אה אוקיי מעולה, כבר נתקלתי לצערי בעבר בטעות בחילוניות שנאלצתי במשך שעה להסביר מדוע יש לי ענין שלא להשאיר אותן ברשימה.. זה לא היה נחמד בכלל!
וירטואל: כן.. אוקיי, אז אני צריכה ללכת יש לי פה עוד מספר עיסוקים.. אז שיהיה כל טוב ושלום..
מציאות נודדת: כל טוב וירטואל או מי שלא תהיי:) הצלחה בהכל!
וירטואל: ביי.
מציאות נודדת: אני לא מאמין שאני אומר את זה.. אני ממש לא אחד כזה.. אבל..סתם שתדעי שאת נשמעת בחורה מענינת ואינטלגנטית.. אני עדין בהלם מעצמי שאני ככה מחמיא לך.. כי אני ממש בחור ישיבה ובחיים לא דברתי במציאות עם בת או משהו כזה.. באמת.. אני מרגיש לא נעים עם עצמי..
ההודעה נשלחה. המשתמש לא מחובר כרגע.
ההודעה תימסר כאשר המשתמש יתחבר.
היא התנתקה פתאום, כנראה שזה משמים יענקי,
אבל המשפט הזה יגיע אליה מתישהוא.. נקף לו אי שם המצפון.
אז תמחוק אותה! זעק עוד קול שם מבפנים.
לא.. אבל.. אני.. היא.. לא..
הוא פחד מעצמו, מכבה במהירות את המחשב, לא רוצה להתמודד.
"וירטואל" נותרה ברשימת אנשי הקשר שלו, בת יחידה, בין עשרות חברים וירטואליים
wml | html