דימיתיך רעייתי
פרק יח

הוא הסתובב אינסטנקטיבית לכוון אותו קול חרישי,
נפשו הרגישה לא הניחה לו להתעלם, ולהמשיך בשביל האבנים המיושנות,

היה זה בכוון עזרת הנשים,
עשרות בחורות התגודדו להן בחבורות חבורות, מרכלות על הא ועל דא, מלהגות זו על חצאיתה של זו, זו על מעשיה של זו.

רוח צעירה נשבה ביניהן, דברו בהתלהבות, חסרות עול ודאגה.

היא ישבה בפינה, מצונפת במדרגה השלישית.
רחוקה מההמולה, מהשאון.

ראשה היה שעון בין שתי ידיה, והיא השתנקה בבכי שקט.
הוא יכל לראות זאת, גופה רעד כולו.

קבוצת הבנות לא שמו לב אליה, היו עסוקות בעצמן.
נדמה היה כי מנסה היא להצטנף ככל שיכלה אל הקיר, חוששת שאי מי יבחין בבכי השקט שלה.

אבל הוא הבחין.

היא מחתה את הדמעות מפניה בידיים. לא היתה לה ממחטה.

לו היה זה בצרפת, לא היה חושש לרגע לגשת אליה ולתת לה בטבעיות ממחטה, אולי כוס מים.

אבל כאן הכללים שונים, אולי קצת יותר נוקשים.

למרות הכל--
היא יושבת שם ומשתנקת בבכי, מנסה להרגע, ללא הצלחה.

הממחטה בוערת לו בידיים, רוצה רק להניח וללכת.

הוא מניח את המחשבה הזו בצד, והולך חזרה לכוון הריקודים, השמח.
מנסה להשתלב במעגל נוסף, מנסה להכנס לאווירה, משהו מציק לו--
בסה"כ להניח ממחטת נייר, הבנות הללו בוודאי לא ישימו לב אליה.
אולי היא בעצמה אפילו לא תשים לב לכך שהנחתי ממחטה.

מאבד לרגע את הריאליות, זורק למספר דקות את החוקים הכ"כ ברורים, שלא נכתבו בשום מקום.

הוא יוצא החוצה, אי אלו ממחטות מקומטות בידו,
לאחר מחשבה קלה, הוא לקח גם כוס פלסטיק, מוזג פטל וורוד.

הלבטים עדין אוחזים בו ולא מרפים, הוא תוהה האם נכון הוא המעשה שהוא עומד לעשות,
לא יתפרש כחריג? לא יגרר?
מה יהיה אם אי מי מחבריו יבחין בו ויפרש זאת כמשהו לא נכון?
בצרפת זה לא היה קורה--
הוא עומד שם, מתחת לבנין, הכוס והממחטות בידו.
חציו שבוי בידי הריאליות, החוקים,
וחציו השני שבוי, נתון לחמלה, לרחמים.

חבורת הבנות החלה מתפזרת,
חלקן חזרה לעזרת הנשים, וחלקן הביתה.
הוא מנצל את התזמון, מתקרב בשקט למדרגות הצרות, מניח את הממחטות ואת כוס הפטל.
אח"כ הוא מתרחק במהירות, חושש מתגובתה, מתגובתו.

היא מרימה את עיניה בטבעיות למעלה, תוהה מי הוא זה אשר דאג לה.
דמות של בחור ישיבה מתרחקת בצעדים מהוססים,
עוד אחד ממאות כאלו שמסתובבים פה, עוד אחד כמו אלה, שהזכירו לה הכל.

היא מנסה לקרוא, לומר משהו.. "אה.. תת..תודה! אני..סתם, בכיתי.. לא.. זה..."
הוא מסתובב אליה, רואה לראשונה את פניה, פנים טהורות, תמימות.
-זה בסדר.. אני ראיתי פשוט שאת אה..בלי טישו..יש לי פה בדיוק..
הוא מנופף לעברה עם חבילת טישו קטנה בכיסו, משתדל לא להביט בפניה.
-תודה.., היא לוגמת מהפטל.
הוא מביט הצידה במבטים נבוכים, אין איש ברחבה.

-אני, טוב, אני צריך ללכת בחזרה, שלום..

הוא מציץ לעברה פעם אחרונה, מבטה מושפל ארצה, ודמעות זולגות מעיניה, נוטפות על החצאית, נמהלות בבוץ שעל המדרגות.
היא לא משיבה לו תשובה, שקועה בעצמה.

הוא מתעקש,
-סליחה, את צריכה אולי עוד טישו? אני.. זה.. פשוט לא נעים לי..את.. קרה משהו? אני יכול לעזור?

-לא, היא בולעת רוק.
לא.. זה בסדר, אני אהיה בסדר.
והדמעות עולות בה שוב, והיא שוב מתפרצת בבכי.

הוא חש נבוך, לא יודע איך להגיב, מה מותר, מה אסור.

-אה.. אני לא יודע, את.. צריכה עזרה? אני פשוט..את יודעת, זה הישיבה שלי פה, אני לא יכול לדבר, בכלל.. אני בחור ישיבה, זה, לא לענין.. אני בכלל אמור להיות המום שאני מדבר איתך פה, אני חייב ללכת אבל את תשארי פה?...

היא מחייכת קלות, נחמד לראות בחור ישיבה מסמיק.

-אני אהיה בסדר, זה באמת לא בסדר שאנחנו מדברים פה, אני בכלל בת סמינר.. טוב לא משנה, אה.. אתה יכול ללכת, תודה רבה בכל אופן!
הדמעות ממשיכות לזלוג על לחייה, מתעלמות מרצונה להעלים אותן.
אותן דמעות מלוחות, שגורמות לו לעמוד על מקומו, מתקשה להתעלם מהכאב שאוחז בה, כאב לא ידוע.

-אני באמת אלך, כל טוב.. הוא פונה ללכת, שוב באותם צעדים מהוססים.
-רר..רגע! היא מחווה לעברו.
-את צריכה עוד טישו?

---אני צריכה לשאול שאלות, אני רוצה תשובות. אתה בטח לא תרצה לענות לי---

-לא! תודה.. אני פשוט.. אממ, סתם, טוב, לא אמרתי תודה על השתיה. היא מחייכת חיוך מבויש, מובך.

הוא מניף את ידו בתנועת מבטלת, "באמת.. זה לא עלה לי כלום.. לא עולה כלום לעזור לשני, להקשיב כשצריך.."

-להקשיב?

הוא רוצה לברוח משם.
בעצם, הוא רוצה להשאר.
הוא יודע שהוא צריך לברוח.
אבל הוא נשאר.

-לא הקשבתי, הקשבתי לבכי אולי..
-אה.. טוב. אתה בטח צריך ללכת. אתה נכנס לפעמים לצ'ט של ישבישנט?
-אהה, בני הישיבות?.. לא אוהב שם, חבורת סנובים שדנים כל היום בסוגיות שהן ממני והלאה..אני מתקשה להתמודד שם.
-כן.. גם אני שונאת את הגרסת שניררצ'ט של הבנות, אבל שמעתי שיש אופציה של פריצה שאפשר לדבר בין לבין.
-מה זאת אומרת?
-איזה אחת, האקרית גאונה בסמינר שלנו מצאה שיטה להכנס לצ'ט של ישיבישנט.. העיפו אותה כבר מהסמינר--
-למה היא עשתה את זה? הבחורים מהסוג שלה מסתובבים ברחוב, לא בצ'ט של ישבשנט!

עיניה התכווצו בחוריהן, נדמה היה לו כי הוא עלה על נקודה רגישה, אולי היא חברה שלה ההאקרית.

-אני לא יודעת, בכל אופן, יש לי את השיטה להכנס--
-מה יש לך לחפש שם?
-לי? כלום. אפשר לדבר דרך שם--
-לדבר? מי? אנחנו??
-כן. היא עונה בנחת רוח.

הוא שוב מגניב מבטים חוששים הצידה, לא מאמין על עצמו, בחור ישיבה.

-אה.. טוב, אני בכלל לא יודע.. אולי.. אני אראה..איך את קוראת לעצמך שם?
-מהורהר.
-מלשון חושב?.., הלקסיקון הישראלי שלו עדין לא היה מספיק עשיר, עדין תהה לעצמו האם מדובר בעוד סלנג של מהירות.
-כן.

"מילר... מילר איפה אתה?"

הצעקה עוד נשמעה מרחוק, הוא הספיק לחייך חיוך מבויש ולרוץ לכוון הישיבה.

ממחטות הנייר נשמטו מכיסו,
היא התכופפה להרימן, מכניסה אותן לתיקה, ופוסעת לבית, מהורהרת.

@

השנה היא שנת 2023, דור העתיד אולי כבר כאן.

יוזמה מענינת של בחור צעיר בשם אבייתר לוי, בחור ישיבה גאון מחשבים, הולכת ותופסת תאוצה בקרב מאות בתים חרדים בישראל.
רשת חרדית סגורה, בה לכל משתמש יש שם וסיסמא, אין ניקים הזויים, שמות בדויים, וזהויות לא ידועות.
דבר שמבטיח לאלה הרוצים לשמור על עצמם, אפשרות לשוחח יחד,.
אופציות של שיחות פרטיות נחסמו כליל,
אותה תוכנה קבלה הדים רבים, והוכנסה למאות אם לא אלפי בתים חרדים,
היא אפשרה לחבורת בני ישיבות, מכל המינים והסוגים לשבת וללבן סוגיות יחד, כל אחד מביתו שלו.
והכל תחת חסות בדוקה, מסננת אחראית.

החבר'ה הפחות טובים, מצאו עצמם מדדים מאחור, תוהים מי זו אשר תענה להם הפעם בצ'ט המעורב של תפוח.

חצי שנה לאחר מכן, אותה יוזמה מקבלת תאוצה בקרב בנות הסמינרים,
דינה דונט, מורת מחשבים בסמינר הטרום חדש, מפתחת תוכנה דומה להפליא.
"שניררצ'ט", היה השם ההזוי לה זכתה התוכנה.
מתנגדים קמו לתוכנה, אבל היא שרדה,
מקשרת בין אלפי בנות סמינר בישראל,
סגורה מכל עבר לזרים.

דבר אחד היה ברור להוגי התוכנות המקבילות,
לישיבישנט, לא יהיה כל קשר לשניררצ'ט.

@

~~~~~~~~~~~~~ברוכים הבאים לישיבישצ'ט!!
ה-קומונה לכל מי שמגדיר ת'צמו כאחד מאתנו!:-) נא לשמור על חוקי המקום כמו שצריך, וזכרו תמיד.."צ'טט בה וצ'טט בה.. דכולה בה!"~~~~~~~~~~~~~

הבחור:ערב טוב חבר'ה מה קורה? מה נסגר עם הפונטים פה?
JJ:תפסיק להתלונן כל היום!
הבחור:נראה אותך מתמודד עם המסך פלזמה 20 אינץ' הדפוק שלי.
JJ:מה זה קשור?
הבחור:לא רואים מפה טוב את הפונט הזה.. הייתם חייבים להגביל אותנו רק לפונט של רש"י?!
JJ:כך ההנהלה קבעה.
מהורהר:ערב טוב, נכנסתי כמשועמם.
צ'יקבער2000: שלום שלום!!!!!!! שמאתי עליחם שזה מקום חבלזי!!!!!!!!!
מהורהר:צ'יקבער, חשבת לסדר את שעון החול שלך? אתה מאחר ב20 שנה---
צ'יקבער2000:חחחח..בדיוק אתמול שינו לשעון חורף.. איזה מצכיק אתה חחחחחח
rel_france:אז אנחנו בשעון חורף הערב?
מהורהר:מה שאומר שהלילה עוד ארוך..
rel_france:אה.. אהלן אחי..זה אתה, נכון?
מהורהר:אלא מי?
rel_france:שלום.. מה שלומך? בסדר?
מהורהר:נדמה לי..
rel_france:יופי, בדיוק יש לי מנין למעריב עוד 10 דקות אז אני אזוז--
מהורהר:זה מנין אחרון?
JJ:מהורהר, איזה מן בחור ישיבה אתה?! השעה 9 בערב, ואתה מדבר איתי על מנין אחרון?? הצרפתי הזה לא רחוק מזכמ"ש..
rel_france: היי JJ זכותו לשאול, למה אתה מתקיף?
JJ:סתם, נראה לי מצחיק השאלה שלו.
מהורהר:לא חשבתי שאין מנינים אחרי 9 בערב--
JJ: עכשיו אני רגוע אחי;), תגידו, מתארגן טיול ישיבצ'טר'ס לצפון לכבוד סוביה"ז, בנתיים רשומים אצלנו 30 חבר'ה, אתם מעונינים?
rel_france: תגיד JJ, למה אין אפשרות של שיחה פרטית פה בצ'ט?
JJ:ככה ההנהלה קבעה, אל תשאל אותי אני רק אחראי. אבל אל תדאג, בטיול תוכלו לדבר לבד אתה ומהורהר.. תדונו על סוגיית הארכת שעות המנינים במעריב..
rel_france: צחוקים איתך.
מהורהר: מה זו אווירת הנכאים ששולטת פה? תפסיקו לריב על שטויות=)
rel_france: יש דברים מעצבנים..
JJ:טוב חברים, ברמה העקרונית, אני אמור להשאר פה עד אחרוני המצ'וטטים, אם יריב, האחראי משמרת ידע שעפתי.. אני מפוטר.
מהרהר: וזה אומר ש..?
JJ:ש.. הוא לא ידע על זה אם לא תגידו לו, בשניה שהוא נכנס לפה אתם עוברים לדממת אלחוט, שיחשוב שאתם לא פעילים. אסור לי להשאיר פה ללא השגחה.
rel_france:לילה טוב אחי, לגבי הטיול אני אודיע לך.. מהורהר, יש מצב שת'הולך לשם?
מהורהר: אני? לא יודע.. אני לא אוהב ללכת שחור לבן לטיולים וישבישנט מכריחים את זה.. לפחות חולצה לבנה.
rel_france:אה.. גמני לא אוהב.. טוב נראה כבר.
JJ: לילה טוב חבר'ה, וREL או אריאל או איך שלא קוראים לך.. לא התכוונתי אתה יודע.;)
rel_france: אין בעיה אחי, לילה טוב!
JJ~~~~ התנתק מהצ'ט, הנהלת הצ'ט מברכת אותו בחלומות פז, ולא לשכוח קריצ'מע!:)~~~~
מהורהר: הוא כמעט עלה עלי.
rel_france: אני לא יודע באמת איך הוא השאיר אותנו פה לבד, בד"כ הם מחזיקים מאד קצר פה.. אולי כי הוא מכיר אותי.
מהורהר: אישית?
rel_france: כן.
מהורהר: הבנתי..
rel_france: עכשיו אפשר לדבר נורמלי.. ממש לא היה נעים לי שם את יודעת.. אני בחור צרפתי, ובצרפת זה אחרת, אבל פה.. שם רע וכו'..
מהורהר: כן, אני מצטערת.. זה בגללי..
rel_france: לא! זה בסדר, אני פשוט, לא.. זה באמת בסדר..!
מהורהר: טוב.
rel_france: מותר לי לשאול.. מה קרה לך...?
מהורהר: זה.. לא משנה.. באמת, אני בסדר עכשיו.
rel_france: את בטוחה? אולי בכ"ז..? היית נראית ממש שבורה.
מהורהר: לא משנה, ראיתי וחוויתי פתאום חוויה שונה, שגרמה לי להזכר ולבכות על הכל..
rel_france:הכל?
מהורהר: כן.
rel_france: למה את מתכוונת? (סליחה שאני ככה מחטט..)
מהורהר: סתם.. ראיתי אותכם רוקדים שם, בשמחה, בלי דאגות, בלי כלום. שמחה יהודית אמיתית.. והכל שב לי..
rel_france: את..קרה לך משהו מסוים?
מהורהר: קרו לי הרבה משהו..
rel_france: טוב, אני לא אבקש שתפרטי אותם, אבל אם את רוצה.. אני פה.
מהורהר: מה מענין אותך גורלה של בחורה זרה שבסה"כ בכתה על מדרגות הישיבה שלך?
rel_france: לא אכפת לי שהמדרגות יתלכלכו בבוץ של אנשים, אכפת לי שהן יוכתמו בדמעות.
מהורהר: ליבי ליבי על המדרגות--
rel_france: ליבי ליבי על הסיבה שבגללה הן הוכתמו--
מהורהר: היא ידועה לך?
rel_france: לא.

@

צלצול הטלפון קטע באחת את אריאל,
הוא לחץ על הכפתור שבאמצע, זו היתה אמא במצלמה, מירי היתה על ידיה,
-אריאל! תראה... יצאה למירי עוד שן..!
היא הקריבה את מכשיר הפלפון לפיה של מירי, ואריאל הספיק לראות משהו קטן, לבן, עם המון רוק, עם המון מתיקות.

-מה נשמע אריאל? אתה בסדר..? איך החופש אצל סבתא? מפנקת אותך?

rel_france: חכי, שניה אני איתך טוב?
מהורהר: טוב.

-אני.. אני בסדר אמא, מה שלומך? אני קצת עסוק..
-כן אני שומעת שם תקתוק.. אתה במחשב?
-כן, אני פה עם החבר'ה בישבישצ'ט, זה דבר חבלז! את חייבת להראות לאבא!
-בעז"ה בהזדמנות, תשלח לי לינק.
-טוב..
-אתה חולמני, תתיחס רגע לאמא שלך..
-סליחה, סליחה.. פשוט יש פה המון אנשים שמדברים וזה מבלבל..
-טוב, אני אתקשר יותר מאוחר?
-אה.. כן.. תודה..
-להתראות מותק.

rel_france: אמא שלי.. מצרפת..
מהורהר: אה.. כ"כ מהר סיימתם לדבר?
rel_france: כן.. אנחנו נדבר מאוחר יותר.
מהורהר: טוב..
rel_france: אנחנו נוכל לדבר פעם אחרת? סבא שלי לוחץ אותי פה ללכת למעריב..
מהורהר: אני מקווה, שתהיה הזדמנות חוזרת.. אין פה אפשרות לדבר בשיחה פרטית.
rel_france: בעז"ה..
מהורהר: לילה טוב..אריאל, נכון?
rel_france: נכון. מהורהרת?
מהורהר: הדס, שמי הדס.
rel_france: ביי ביי, ערב טוב!
~~~~~~~~~~~~~~~~~rel_france התנתק מהצ'ט, הנהלת הצ'ט מברכת אותו בחלומות פז, ולא לשכוח קריצ'מע!:-)~~~~~~~~~~~~~~~~~

מהורהר נותרה לבדה בצ'ט.
בוהה בשיחה המוזרה.

היא קמה ממקומה, מניחה את חפציה בתוך הקיטבג השחור,

---רגישות לזולת, היא מעלה נדירה.

אולי הוא בכ"ז שונה מקודמיו?---

שבה לביתה בצעדים מהירים,

עת להתרגש,
ועת.. לעזור בבית.

לפרק הבא

=====
חזרה לסיפורים
לדף הבית

wml | html