1800550 obox
סיפור בהמשכים - דימיתיך רעייתי
פרק יט
היא מציצה אל החלון, שיערה מתבדר ברוח, ועיניה בוהות למרחוק.
המחשבות נושאות אותה רחוק, שנתיים שלוש אחורה.
היא רואה את עצמה, תלמידת סמינר בית יעקב.
חולצת הכפתורים המגוהצת למשעי חונקת משהו, הנעליים הנמוכות משוות לה מראה סגור, חניוק.
המורה נוזפת בה בפעם המאה, והיא יוצאת מבוישת מן הכיתה.
דיני ושבי מביטות בה ומצחקקות בשקט, כמו תמיד, הן הפריעו, והיא ננזפת.
חם בחוץ, והיא מתיישבת על גדר האבנים השבורה.
בכיסה הפלאפון, ובו המספר שלו.
--להתקשר? לא להתקשר?...---
בסוף היא נשברת ומתקשרת, הם מדברים, ומדברים.
הוא נותן לה הרגשה טובה, שהיא הכי יפה בעולם, שהיא הכי מקסימה, שהיא הכי חכמה, שהוא לא הוא בלעדיה.
-תקשיבי נשמה, את לא מבינה, מאז שראיתי אותך אתמול שם במדרחוב.. אני כל הזמן חושב מאיפה אני אשיג ת'מספר שלך..אני לא מאמין שחזרת אלי בסוף..
ה"נשמה" קצת צורם לה, אבל החום שעוטף את המשפטים מסנוור הכל.
הם ממשיכים לדבר עוד קצת, ואז הוא מציע לה לצאת.
הגיע כבר השיעור הבא, אבל הם קובעים להפגש אי שם, באחד מגני ירושלים.
שבוע חולף, והדס ומאיר, מוכרזים כחברים.
אחרי חודשיים, מאיר מתחזק, והדס נשארת לבד.
אחרי חודש, להדס יש חבר חדש, דודי שמו.
הזמנים חולפים, הדס מוצאת את עצמה במערבולת שממנה אין יציאה,
בהתחלה זה היה רק מאיר, זה היה בשקט, איש לא ידע.
אבל כשאמא שמעה מאחורי הדלת את כל השיחה--
כשאבא בא הביתה וכעס, כשהוא התקשה להבין איך, איך זה יכול לקרות??
"את? הדס?? בת בית יעקב יוצאת עם בחור כזה מושחת?!"
"אבא! הוא לא מושחת! אל תדבר עליו ככה..!"
היו שם חילופי דברים כואבים, אבא לא סטר לה, הוא עצר בעצמו.
הכל היה שחור, מדכא.
שבוע לאחר מכן היא קבלה מכתב מהסמינר שמורה על סילוקה.. "בתכם מתנהגת בניגוד לכל כלל מינימלי של בת בית יעקב.."
אבא היה כאוב, לא רצה להכיר בה,
-היא לא שלי, כך טען לאמא בלהט.
היא פשוט לא הבת שלי! אני לא רוצה אותה בבית שלי! היא מקלקלת את הילדים!!
אמא ניסתה להרגיעו,
תרצה את עצמה שברגע שהדס תסולק מהבית, מצבה יוחמר, כך לפחות היא עוד תשאר מוגנת בקן.
לבסוף הדס נותרה בבית, מתעלמת לגמרי מהחום שניסתה אמא לתת, לקרב.
אבא התנכר אליה לגמרי, אמא חיפתה עליה בשקט.
הדס מרוחקת מכולם, להדס יש חברות חדשות, להדס יש ידידים חדשים.
כשהדס נמצאת עם הידידים שלה, כשהדס מדברת עם מאיר, או בעבור הזמן עם דודי--
היא שוכחת מהכל, מהבית המלחיץ, מאבא המתנכר, ממבטי האחים, אותם מבטים מציקים.
היא כבר לא בסמינר,
חולצת טריקו החליפה את מקומה של חולצת הכפתורים,
נעלי עור מגושמות הוו לה לבמה מכובדת.
עכשיו היא הרגישה חלק משלהם, מאותם חבר'ה.
@
המחשבות לא מרפות ממנה, הזכרונות בוערים כאילו הכל קורה עכשיו.
היא מרגישה שבורה, הרוסה, רצוצה.
אין מנוס, אין לאן לחזור.
היו ימים בהם יצא לה להתגושש בין חברותיה הישנות, להריח את ריח הסמינר המיושן, לפעמים מנוכר, לפעמים נוסטלגי.
או אז, היתה מתרפקת בשקט על הזכרונות, על הימים הרגועים.
והיו ימים, בהם היתה "מכה על חטא" כיצד, כיצד זאת העזה ללכת כמותן, בצורה המבישה הזו, להסחבך בצורה דבילית עם התיק הכבד, עומדת לכרוע אל הכביש.
לפעמים היא חשבה, שהמשא הזה, של "בית יעקב", היה קל יותר מכל משא רגשי אחר.
בחודשים האחרונים, הלבוש קצת השתנה, לא משהו מהותי.
היא התחילה מואסת בחולצות הטריקו הזרוקות, בחצאיות עם האורך האינסופי, בנעלי הבמה.
הלבוש לא חזר בתשובה, הוא קיבל צורה.
אבא עדין לא מדבר איתה, אמא עדין מלטפת אותה בשקט, מנסה לקרב.
והיא?
היא עדין מחפשת את עצמה. את פעם. את הכל.
אבודה, שותקת, מהורהרת.
היא מוצאת את עצמה בדלת הבית, מפטירה לאמה סיבה כלשהיא, ואצה רצה אל סבתא, אל המחשב.
@
~~~~~~~~~~~~~ברוכים הבאים לישיבישצ'ט!!
ה-קומונה לכל מי שמגדיר ת'צמו כאחד מאתנו!:-) נא לשמור על חוקי המקום כמו שצריך, וזכרו תמיד.."צ'טט בה וצ'טט בה.. דכולה בה!"~~~~~~~~~~~~~
מהורהר:ערב טוב לכם חבר'ה..
rel_france:ערב מבורך, חיכיתי לך..
מהורהר:לי?
rel_france:אני לא יודע אם אנחנו פה לבד או לא-- לפעמים יש פה אינוויזבל'ז..
מהורהר: אינוויזבל'ז?
rel_france:בלתי נראים.
מהורהר:זה באמת בעיה לדבר דרך פה..
rel_france:יש לך הצעה אחרת?
מהורהר:רבות הדרכים..
rel_france:נו נו?
מהורהר:השאלה עד כמה רחוק אתה מוכן להגיע..;)
rel_france:מה? את מתכוונת לדבר ממש?
מהורהר:לא.. חלילה.
rel_france:אז?
מהורהר:MMS?
rel_france:אה.. הודעות מולטימדיה, מה.. מהטלפון ממש? שאת תדעי מה המספר שלי?!
מהורהר:לא אעשה בו דבר, אני מבטיחה.
rel_france:אני יודע שלא.. אבל בכ"ז. אני לא יודע..
מהורהר:זה יהיה כמו פה בצ'ט, רק דרך טלפון.. לא יגרר הלאה..
rel_france:אני לא יודע מה להגיד לך, זה לא כ"כ נשמע לי..חבל עלינו.. את לומדת בטח בסמינר חשוב.. ואני גם כן בישיבה.. אני לא יודע.
EVYTR:שאני אבין. אין פה שמירה?!
rel_france: היי אבי, לJJ קרסו המערכות, אני מפקח פה בנתיים.
EVYTR:קרסו המערכות?!...כל פעם יש לו תירוץ אחר לכוכב הג'ינג'י הזה--
rel_france:מסכן.. התחרבש לו פה הפונט.. שלא תדע.. הרחתי את העשן מהמסך שלו עד לפה.
EVYTR:אין לך פילטר לריחות לא בריאים ב"ריחנט" שלך?
rel_france:יש, המחשב לא זיהה את העשן משום מה, נחנקתי פה.
EVYTR:טוב.. חדשנו פה משהו חבלזי בצ'ט..לרוב המחשבים מותקן כיום "ריחנט", החלטנו להשתמש בו לצרכנו... ליל שישי היום נכון?
rel_france:כן..ואז?
EVYTR:שים לב לדבר הבא.
המכשיר הקטן שהיה מובנה על המסך החל נע ונד, היה זה "ריחנט" מסוג מתקדם אותו הביא אריאל עוד מצרפת, דרכו יכל להריח כל משתמש וירטואלי כל ריח שקיים אצל עמיתו מעבר למסך. לאחר מספר תנודות שטבעיות לתחילת הפעלתו, הופץ מהמכשיר ריח שאפיין ביותר את ה"ישבישנט", היה זה ליל שישי, ואריאל בהה במכשיר מוקסם כולו. אם לא לאכול, לפחות להריח--
היה זה ריח של חמין.
rel_france:באנה, זה ענק הרעיון הזה! איך עליתם על זה??
EVYTR:יש לנו פה במשרדים כמה סירי חמין טובים לכל החבר'ה שבאים לגלוש ממש מפה, והריח עושה את שלו דרך הריחנטים..
מהורהר:אני אחשב עוף מוזר אם אגיד שאני הולך להתעלף מהריח?
rel_france:יש לומר..;)
מהורהר:אוקיי, יש מצב לחסום את הריח?
EVYTR:אתה עוף מוזר בכלליות, משום מה, הIP שלך עושה בעיות כל פעם כשאתה נכנס, כבר קבלתי דווחים על כך.
מהורהר:מה לעשות שאני גולש ממחשב ישן..פנטיום 7, זוכר את הדגם?
EVYTR:מזכיר לי משהו עמום מגיל העשרה..
מהורהר:אז זהו. כנראה שהIP בהתאם.
EVYTR:מה הקשר בין מחשב מיושן לIP?!
rel_france:באמת אין קשר, אבל אבי, אתה יודע.. יש כל מיני IP בעולם.. צריך לקבל כל אחד כמות שהוא.
צ'יקבער2000:שלום שלום!!!!! חזרתי והבאתי איתי כמה חברים שלי!!!
חברון_העמק:אהלן אהלן..איזה ריח.. אני מתבשם..
או_שלא:צ'יקבער, מחלקים פה גם ממש צ'ונט?
EVYTR:הוא לא המנהל, וכן, מחלקים בסניף שלנו בהר נוף.
או_שלא:הריחנט שלי משתגע פה, המסך מלא באדים.. אני מבושם כולי..
מהורהר:אתם לא חושבים שהגזמתם? איכס.
rel_france:EVYTR בחייך.. אני צריך לכמה דקות איתך חלון פרטי, דחוף.
EVYTR:דקה. זה מצריך כמה קודים.
@
הדס בהתה במסך, השיחה בין בחורי הישיבה המשיכה וזרמה והיא חשה מיותרת, אריאל לא קרא לה, כמו התעלם.
היא חישבה לפרוש משם בשקט, אולי כך יהיה אכפת לו--
ואז היא קבלה את ההודעה הבאה.
~~~~כן כן, זה קורה! בהוראת קודים מיוחדים, מספר מנהלים חשובים, וכן.. רחמי שמים מרובים! מערכת ישבישנט אפשרה לך לקבל הודעה אישית אשר אותה תראה רק אתה ו.. כן כן... זה ששלח לך אותה..! שנות האלפיים בעיצומן!!, קריאה נעימה!~~~~
הודעה פרטית? לי? איך הוא הצליח לעשות זאת?
היא נמלאה אכזבה כשראתה שהמוען היה EVYTR,מנהל המערכת.
EVYTR:מהורהר, Rel צריך אותך דחוף בטלפון, לא רצה לכתוב בכללי, שישאר ביננו הקטע של האישית, הוא השאיר לך מספר.
0523reld43435grg
מהורהר:תודה אחשלי, אני באמת מנסה להשיג אותו במספר הישן כבר כמה ימים..
EVYTR:אין בעד מה.
@
איש קטן בעל מסכה ירוקה שכיסתה את פניו, החל רוקד במסך מכשיר הפלפון של אריאל, וברקע התנגן השיר המוכר.. "יש לך הודעה.. המספר לא ידוע.."
הוא לחץ על הכפתור בדיוק כשהתופים החלו להרעיד את המכשיר.
ברקע היה סמיילי גדול שקרץ לו כל העת, מקריא בקול מונוטוני את ההודעה הבאה,
"לא חשבתי שתעשה את זה בסוף..אז אתה מתעקש בכ"ז.."
שתי דקות לאחר מכן היא קבלה את אותו הסמיילי, סמוק משהו.
"כן..אני..לא יודע למה..זה..היה אכפת לי.. את בכ"ז לא רוצה..לספר?"
סמיילי נבוך:
"אני עדין לא בטוחה בעצמי, אגב, יפה לך סמוק"
סמיילי אדום:
"די..."
סמיילי נבוך:
"בסדר.. לא נורא..וואו.. כבר מאוחר.."
סמיילי מחייך:
"את רוצה ללכת לישון?.."
סמיילי מחייך:
"אני לא כ"כ עייפה.. אבל יש מחר סמינר.."
סמיילי מחייך:
"אז אני לא אעכב אותך.. נדבר כבר בעז"ה.."
סמיילי מפהק:
"כן.."
ההודעה האחרונה שהיא קבלה ממנו, היתה חסרת סמיילי, זה היה רק טקסט. שחור לבן.
"אז שיהיה לך לילה מקסים,אני עוד אדבר איתך בעז"ה..אני.."
"אתה?..."
"אני.. סתם.. נחמד לדבר איתך."
"גם איתך, לילה מצוין!"
"גם לך.."
הוא סוגר את מכשיר הפלפון בקול נקישה שקטה, מכניס אותו לכיסו, ומתקדם בצעדים גדולים לכוון בית הכנסת, יש לו מנין עוד 20 דקות.
--היא כבר לא בחופש כמוני, היא בטח עייפה..--
@
הוא תהה לעצמו אם הוא רואה מטושטש, או שמא זה נכון.
היתה זו הדס, המהורהרת.
היא הלכה בשלוות נפש ברחוב, כמו גאה בעצמה, על שפתיה ריחף חיוך בלתי מובן.
הרחוב היה שקט ולא היה איש מלבדם.
הוא עמד המום מולה, לא עוצר בעצמו מלהגיד--
"ערב טוב לך העלמה, חשבתי שאת ישנה----"
היא הביטה בו במבט נבוך, החיוך נמחק משפתיה באחת והיא החלה מגמגמת..
הגמגום הפך לדיבור מהיר, ופניה נהיו סמוקות מתמיד.
"טוב, לא משנה אני צריכה ללכת, אולי לישון. ביי."
היא החלה בורחת ממנו במהירות מטורפת, כמו היה רודף אחריה.
"רגע.. רגע הדס חכי!" הוא נופף לעברה--
אבל הדס לא חכתה, היא ברחה.
-----חשבתי שאוכל להיות, לפחות לפני הבחור ישיבה התמים הזה,משהי אחרת,הדס חדשה,הדס תמימה, הדס טובה----
להדס בניגוד לשקר, היו רגליים, והיא רצה ורצה, מתעלמת מזעקותיו של אריאל.
אחרי מספר רחובות, היא נעצרה בגינה שקטה, מתיישבת על הספסל, מנסה להסדיר את נשימתה.
לא עברו מספר דקות, והיא הבחינה בצל גדול שעומד לידה,
הקול היה מוכר--
"הדס, ממה את בורחת?.."
wml | html