דימיתיך רעייתי
פרק ג

מציאות נודדת: חשבת פעם שיצא לך משהו מהאינטרנט?
וירטואל: ממש לא. מעבר לבזבוז זמן אימתני, נאדה.
מציאות נודדת: הבנתי.
וירטואל: למה? אתה כן חשבת?
מציאות נודדת: למען האמת אני לא פה כ"כ הרבה..
וירטואל: ...
מציאות נודדת: טוב, בעצם אני כן קצת הרבה.. אבל זה כי..
וירטואל: כי?..:-)
מציאות נודדת: כי את פה!
וירטואל: אתה פה יותר מדי, ככה אני חושבת. לפעמים אני מרגישה פספוס שבגללי אתה יוצא כל מס' ימים לישון בבית...
מציאות נודדת: אם נסתכל על זה מההבט הריאלי של הנושא.. בלי לערב רגשות..את צודקת במליון אחוז..במחשבה שניה..
וירטואל: ??
מציאות נודדת: לא יודע.. אני לא ממש מרגיש "חטא" כשאני יושב לדבר איתך.
וירטואל: אני לא יודעת אם זה חטא ממשי כמו שזה מה שנקרא "מחמצת".. מחמיץ אחרים.. גורר אותך..
מציאות נודדת: לדבר איתך בלימוד..
וירטואל: :-)
מציאות נודדת: אנחנו לא ילדים קטנים. ילדי האייסיקיו שהיום מדברים ומחר מציעים חברות זה לזו..
וירטואל: לילדים קטנים יש רגש מזערי.. אבל ככל שהם גדלים.. הרגש גדל איתם..
מציאות נודדת: נדמה לי או שאת עסוקה בלפצח את התאוריות שלי לשברים קטנים?
וירטואל: לא יודעת. אני תוהה לאן כל ההתכתבות בת מס' חודשים מובילה.
מציאות נודדת: אני די ספונטני בנושא. יש לכן הבנות קטע שאתן אוהבות להגדיר דברים..!!
וירטואל: זה לא "אנחנו הבנות" כמו ש*אני* לא אוהבת לטאטאות דברים מתחת לשטיח, אם יש משהו מטפלים בו,
לא מעבירים הלאה..
מציאות נודדת: יש משהו?........
וירטואל: אני מנסה לברר את זה ממש ברגעים אלו.
מציאות נודדת: תמיד צחקנו שאנחנו יכולים לדבר בפתיחות יתר בניגוד לפגישות שידוך שמתקיימות עם גינוני נימוסים
שמותירות את בני הזוג נבוכים קצת.. אני יכול לומר עכשיו שיש להם פלוס משמעותי עלינו, הם יודעים לפחות לאן כל זה מוביל!!!
וירטואל: קשה לי לפעמים שלא לנקוב בשמך. יודע?
מציאות נודדת: אולי באמת הגיע הזמן... נעשה את זה בספונטניות, לא אוהב משחקים:)
וירטואל: ובכן מצינו? הולכים להפרד מעולם הניקים..
מציאות נודדת: לא יודע.. קצת חושש.
וירטואל: כרצונך.
וירטואל: מצינו, בוא נלך לישון, אני רוצה לחשוב על הכל.. הפסקה של שבוע זה בסדר?
מציאות נודדת: כרצונך, למרות שיהיה לי קשה.
וירטואל: אני מאמינה שגם לי, אני מקווה שעוד שבוע נהיה יותר חכמים. חלומות פז?...
מציאות נודדת: לילה טוב ורק טוב..געגועיי.
וירטואל: טופ, הסמקתי:) ביי.

****

כוכבי הלילה שייטו להם בשמים, במן סדר לא מובן שיוצר מערכת ענקית ויפהפיה של זרחנים--
שירה סבנה את הכלים, רוטנת משהו על הערמות שלא נגמרו.
בשבת הביא חיים אחיה חברים מהישיבה שגרמו לכלים של מוצ"ש להיות משימה כמעט בלתי אפשרית.
במחשבה שניה, זה די נחמד שהם באים ומפיגים את השבת המונוטונית, מפיחים רוח חיה בזמירות השבת,
וגורמים לה לצחוק במבוכה כל עת שהם מעלים סיפורים ומעשיות מהישיבה.
אולי זה בכ"ז שווה את הכלים.. היא מחייכת לעצמה.
חיים נכנס למטבח כרוח סערה..
שירה אני רעב!!! תכיני לי מלווה מלכה..
-אה.. חצוף, אתה לא חושב שהגיע הזמן שתסתדר לבד.. אחרי ששרתתי אותך ואת החברים העצלנים שלך כל השבת??
-פחח.. כאילו שלא נהנית מזה.. קרץ לה.
- מה יש להנות.. אתם אוכלים כמו עדר של 20 שוורים והכף עוד נטויה..
- את עוד תשלמי על זה, אני רעב בבקשה.. אגב, נראה לי שיש לי שידוך בשבילך חבל על הזמן..
- סליחה?
- כן כן.. אחד מהם מתאים לך.. את זוכרת את ההוא הגבוה.. נו.. שיער שטני.. עיניים קצת בהירות..
- ממתי נהיית שדכן?
-נו.. מה את מתחמקת..
- נגיד ואני זוכרת, ואז?
- קוראים לו יענקי בלק, בחור חבל על הזמן מכל הבחינות, אין אין.. אין כמוהו.
- לא.. עזוב חיים.. היא ניסתה להסתיר את מבוכתה.. זה האחרון לא היה רע לדידה בכלל..ההפך..
אך, דווקא לערב את אחיה בשידוכים, הליצן של המשפחה, היה נשמע קצת מוזר.
- הפסד שלך, באמת.
- חומוס, חצילים, וחלות. זה מה שנשאר מהפרעות שלכם באוכל.

לפרק הבא

=====
חזרה לסיפורים
לדף הבית

wml | html