מגפיים אדומות
פרק ג

אלומות הזרקורים הבליחו מתוך הערפל,
במכונית היה קר.

החוטים היו מבריקים, והמסך ריצד ממול,
עכשיו, עכשיו הגיעה המשימה האמיתית.

@

מכשיר הפלאפון שבכיסו רטט, הוא יצא את בית המדש בחיפזון.
אמנם, לא היה זה מהרגלו של זאבי להשמע לכל רטט, כל שכן לא באמצע סדר, כל שכן לא באמצע לימוד עם ב נ צ י.
אבל הפעם, הפעם ידע שזה דחוף,
אבא חיפש אותו במשך כל היום.
כך לפחות העידו ה"7 שיחות שלא נענו" על מסך הפלאפון שלו.

-ערב טוב אבא..
-ערב טוב זאביק, מה שלומך?
-ב"ה, יום יום..לומדים..
-ברוך השם, אני שמח, תגיד לי רגע, יש לך כמה דקות בשבילי?
-אם עניתי לפלאפון, מסתומא שכן..מה הענין?
-אני..אני רק רוצה לגשש אצלך.., אנחנו שוב עם הצעות בשבילך..
-הצעות?
-הצעות.
-מה..בסה"כ עברו כמה חודשים, אני לא יודע..
-קיבלנו הצעה משהו משהו, בחורה מבית מעולה--
-ו..?
-מה?
-נו, מה הדפקט?
-זאבי, למה אתה כזה?!
-אבא..אני לא כזה, זה החיים, זו המציאות שאני חי בה. אני בחור גרוש, מסתובבות עלי שמועות מזוויעות, אני לא מצפה להתחתן מחדש עם נערת סמינר טריה שלא עבר עליה עדין כלום..
-שמועות מזוויעות?
-עזוב..
-תראה זאבי, אני לא יודע מה אנשים מדברים ברחוב, אני יודע שאלינו הביתה ממשיכות לזרום הצעות למרות הגירושין שלך, מה שמראה שאתה באמת בחור טוב..מה לעשות שמה שקרה.. לא משנה.. פאסט נישט..
-מי זו הבחורה?
-גילי הוכברג, מקרית ספר.
-סליחה שאני חוזר לנקודה הקודמת, אבל..
-הם שברו שידוך שבועיים לפני החתונה.
-וזאת כי?
-ברגע האחרון צצו מבחינתה בעיות כלכליות, וגם שרק אז "גילו" שיש לה אח שחזר בשאלה..
-עולם מופלא. ולכן היא סוג ב'?
-זה מה שאנחנו יודעים.
-זה שמציעים אותה לבחור גרוש, אומר שיש עליה תיק קצת יותר כבד.. כך אני חושב בכל אופן.
-אני חושב זאביק, שבמצבנו, במצבך, אין כל כך מקום להיות בררנים, אתה רוצה שנערוך בירורים מעמיקים יותר, או שנשאר כך?
-תן לי לחשוב על זה אבא, אני אתן לך תשובה בערב.

@

הוא חזר בצעדים כבדים לאולם בית המדרש,
איזה מן עולם, אילו מן הצעות.
---עזבה שידוך, אח חילוני, בחורה סוג ב',דפקט..
המילים המשיכו להדהד בראשו.

---אילו מן מושגים נכנסו לי לראש, גם אני סוג ב' אחרי הכל..מי קבע שאני סוג ב'? מי קבע שאח חילוני ועזיבת שידוך זה סוג ב'?, אולי דווקא אנחנו, בעלי הנסיון, אולי דווקא אנחנו סוג א'?
הו, נורמות חברתיות..כמה שאתן אינפנטיליות..---

הוא התקדם לכוון מקומו הקבוע, רואה כבר את בנצי מביט בו בעיניים בורקות,
-זאבי! זאבי!, הצלחתי להבין סוף סוף את מה שהסברת לי לפני כן..!
-אה, מה שרבא מתרץ שם?
-לא..לא, הענין הקודם..., עונה בנצי, סמוק משהו.
-ובכן..יש לפנינו עוד הרבה עבודה בנצי, אבל אתה מתקדם יפה מאד! אני חייב לציין!

ובנצי חוזר אל דף הגמרא, מתנוענע בדבקות--
אחרי מספר דקות, הוא שם לב, שזאבי כלל לא עימו, זאבי מרחף בעולמות אחרים.

-נו, זאבי..מה קורה?
זאבי מתעורר באחת מחלומותיו.
-אני, אני איתך בנצי, נו, אז מה הוא אומר..?

בנצי סוגר את הגמרא באחת, ומישיר את מבטו לזאבי, ואז בקול הכי רציני שהוא מצליח לגייס, הוא אומר,
-זאבי,
--העיניים ממצמצות, הפעם זה מצמוץ מהיר, בנצי באמת רציני.--
-כן?
-אתה חייב לצאת מהכל, אתה חייב לחזור לעצמך.
-על מה אתה מדבר בן ציון?
-אתה יודע יותר טוב ממני..
-אני ממש מרוכז בלימוד, אני לא מבין למה אתה חותר.
-נו זאבי'ק, על מי אתה מנסה לעבוד? עלי? או על עצמך?
-מה רע בעבודה עצמית?
זאבי בוהה, כך הוא נוהג כשהוא זורק הערה צינית שאולי, מתיימרת לברוח מהנושא המדובר.
-כל עוד היא עצמית, זה בסדר גמור..,הבעיה שאתה לא מסתפק בעצמך.
-תשמע בנצי, אני לא מאחל לך את מה שאני עברתי...באמת!
אבל, עם כל הכבוד לך, אני לא חושב שיש לך רבע מושג על מה שעבר עלי, ועל הצלקות שזה הותיר בי..כל התהליך המהיר הזה, כל השמועות שמסתובבות עלי..
-אתה יודע ומכיר את האמת, למה שמועות שקריות פוגעות בך?
-למה? אתה באמת רוצה לשמוע למה?!
-כיין..
-כי יש להן השלכות!
-קרי?
-השלכות הווי אומר, שאני מקבל הצעות שידוכים מכל מיני סוגים, שמרכלים עלי בכל מקום אפשרי..,וכאן, קולו של זאבי הופך לנשי משהו, מאנפף....."זאבי, הבחור המוצלח ההוא.. התגרש.. ראית מה זה..?" "כן, הבן של אייסברג, ה' ישמור, את יודעת, רוחי סיפרה לי שהוא היה מכה אותה..תראי מה זה.."

-די עם זה זאבי, די!
-מה יש? לשמוע את זה מאחרים זה לשוה"ר.. ממני מותר לך לשמוע.. לא?
-זה לא משנה מה זה לגבי, זה משנה מה זה לגביך, אתה פוצע את עצמך בחרבות.., אתה חושב שבציניות שלך אתה תברח מהכל.
-מה לעשות בנצי, לא כל אחד קרוץ מחומר רגשי כמותך.
-תתמקד בעצמך זאבי, תפסיק לחשוב מה יאמרו, מה יגידו.. אתה יודע..אם אני הייתי נוהג כך, אני לא יודע איפה הייתי היום..
-למה אתה מתכוון?
-אני מתכוון לכך, שהחברה לפעמים שופטת אותנו בצורה שונה ממה שאנחנו באמת, וזאת למה? כי יש מושג מטופש ששמו נורמות חברתיות, הכל בנוי לפי קודים מסוימים, שאם חלילה אנחנו חורגים מהם..אזי אוי ואבוי, הכל מתפרק, הכל נהרס, כולם מרכלים, כולם מזלזלים..
אני, לא ניחנתי בשכל מי יודע מה, ומי כמוך יודע זאת..
אם הייתי מתיחס ליחס החברה לבחורים "לא חכמים" בלשון המעטה.. אני לא יודע מה הייתי עושה היום, הייתי יושב על ברזלים, מנצל את השכל שנותר בי ללמידת אומנות פיצוח הגרעינים בשבעים צורות..
אתה חושב שעלי לא מרכלים? שעלי לא צוחקים ומזלזלים? שבי זה לא פוגע בשידוכים?
אבל מה, אני מאמין בעצמי, וביכולות שכן יש לי, ומנצל אותן.
אני לא מתמקד במה שאין לי, במה שהפסדתי לכאורה, במה שלא הגיע לי משמים. כי אם זה לא הגיע, זה כנראה לא מתאים לי.. וזה מה שייעד לי הבורא. אתה.. אתה מבין את זה זאבי'ק?


זאבי שותק, בעיניו יש ערפל לא ברור.

ובנצי ממשיך,
-תראה זאבי, אני לא רוצה לפגוע, אבל אני יודע, שבחברה שלנו, עד לפני מספר חודשים, לפני נישואיך, היית נחשב לספץ בכל התחומים, ה-בחור של הישיבה שלנו..
והנה הגיעו הגירושין שלך, והפכו אותך לכלום לכאורה, בחור גרוש, שכולם בטוחים שהסיבה לגירושיו ה' ישמור.. נעוצה בכל מיני סיבות מפחידות.
אני יודע שקשה לך לקבל את זה, קשה פתאום להתנפץ אל תוך החיים האמיתיים, לשמועות שמסתובבות עליך, להיות פתאום -לא-מקום-ראשון-בישיבה-,
אבל..זאבי'ק, אני יודע שקשה לך, לנו, לקבל את זה.. אבל זה משמים, וצריך לשמוח עם זה..

זאבי צוחק, צחוק של מבוכה, "זה.. זה לא סדר לימוד, זה סדר מוסר בנצי..", הוא טופח לבנצי על גבו.
בנצי מחייך, לפחות זאבי צחק.

בנצי יוצא מאולם ביהמ"ד בצעדים גמלוניים, כהרגלו.

וזאבי יודע, זאבי יודע שהוא זכה להתחבר למלאך..

וכן, הוא למד עוד דבר היום,
יש אנשים, שהלב שלהם...הרבה יותר חכם מהשכל.

@

היא נראתה מבוגרת מגילה, אולי החיים ביגרו אותה.
הוא הציץ הצצה קלה במראה שמאחוריה, גם הוא נראה מבוגר?

ה"שלום" החייכני שלה, החזיר אותו במהירות לפגישה.

הם התיישבו בבית דודתה, השיחה זרמה.

הם דסקסו על מזג האוויר, על עבודתה, על לימודיו, על שאיפותיהם לחיים, נזהרו שלא לנגוע בגירושיו, בשידוך הישן שלה..
ובלי לרצות, הגיעו גם לסטיגמות, לנורמות חברתיות..

הם מצאו את עצמם צוחקים בלי סוף, על עצם היותם מקוטלגים למדור ה"סוג ב'" בספר השידוכים החרדי של המאה העכשווית.

-אם היינו חילונים, את חושבת שהיה מזיז לאי מי אם הייתי נישא כעת גם לאשה בת 30 פלוס ילדים?
-לא, זה לא היה. אבל הכל שם פרוץ מכל מקום..,אתה מבכר את הפריצות הכללית שם שרווחת בכל נושא מכל מקום?
-לא. אבל אני חושב שהיו כמה דברים שהיה מן הראוי להעתיק מהם..
-לא יודעת אם זה מדויק, אני חושבת שאתה מדבר באופן כללי מדי..
-אופן כללי? אולי.., בכל אופן, העיקר שאת הבנת למה התכוונתי.

הם מחייכים ושותקים, היא ממוללת בידיה את קצה הג'קט שלה.

-את אוהבת לטייל?
-בקניון..בהחלט.
הוא צוחק,
-לא אוהבת טיולים רציניים?
-אני, כן..עם החתן שלי בזמנו, המשפחות שלנו היו ביחד, טיילנו המון..אבל,
-הו, אין צורך, סליחה שעליתי על נקודה רגישה--
-לא! מה פתאום, זה בסדר..,היא, היא כבר לא רגישה--
-כבר לא?

גילי נושמת עמוק,
-אני חושבת כך.
-אשריך.
היא שותקת, מביטה בו במבט שואל, חוששת מלשאול--
הוא מבין אותה, ועונה בטבעיות,
-אצלי? אצלי זה גם, כמעט כבר לא רגיש..
-אני, אני לא שואלת חלילה..באמת לא התכוונתי.

הם שניהם צוחקים, מתכוונים ולא מתכוונים, מסתקרנים ולא מסתקרנים.. ובסוף שותקים, מניחים זה לזה.

@

זאבי יצא אל המרפסת, טבעות העשן סימאו את עיניו, אך לא היה לו צורך להביט נכוחה, הוא היה שקוע בעולמות אחרים.

הפגישה עם גילי יכלה להרשם במוחו, כאחת הפגישות הטובות שהיו לו, מבחינה אינטלקטואלית,רגשית,רוחנית,ויזואלית..הכל.

הכל.
לולא הזכרונות הכואבים שהחלו מציפים אותו--

הבלבול אחז אותו,
משפט אחד של גילי, עשר משפטים של נעמה,
חיוך אחד של גילי, וקול צחוק מתגלגל של נעמה..
מבט אחד של גילי, ושתיקה ארוכה ומכאיבה של נעמה--

נעמה, נעמה, מתי תנעם לי פרידתנו, זה יקרה אי פעם?..

@

המסך שמולה ריצד.
הדבר היה משעשע לחלוטין, לדבר עם אדם אחר דרך האינטרנט בצורה אונליינית?! ועוד מהארץ?!

דג_רעשן: אז את חיה לבד? בארה"ב?
נעמה: אני..אני לא בדיוק לבד.
דג_רעשן: נשואה??
נעמה: לא.
דג_רעשן: אז אולי תספרי לי..?
נעמה: אבל, זה ישאר אצלך?
דג_רעשן: יש לך ספק בכך..?
נעמה: אני גרושה.
דג_רעשן: הופה..
נעמה: מה הופה?
דג_רעשן: אה,לא, את לא נשמעת..
נעמה: איך גרושה אמורה להשמע בדיוק??
דג_רעשן: אני יודע, מרירת חיים וכאלה חחחחחחחחחחח
נעמה: זה שלב שעברתי בחיים. לא קשור למרירות.
דג_רעשן: סליחה. חחח..
נעמה: ואתה? אתה מגמגם?
דג רעשן: אני?
נעמה: היה קשה לך לסיים את המילה סליחה כמו בנאדם.
דג_רעשן: אה חחחח, חחחח זה אומר צחוק, את מבינה?
נעמה: לגרושים/ות יש אולי אי אלו מגבלות, חוסר הבנה לא כלול בהן, לידיעתך. ערב טוב וכל טוב.
דג_רעשן: היי בואי הנה.. לא התכוונתי כפרה..
**נעמה לא מחובר/ת לצ'ט!**

היא ישבה מול המסך, משהו היה נפול מבפנים.
--אז זה מה שיש בחוץ, אם ניסית לחפש..--

הכאבים היו עזים, והיא ניסתה לקחת כדור, ללא הועיל.

אמא לא יודעת, גם אבא לא, בעצם אף אחד.

--למה את עושה את זה לעצמך? למה את בורחת? למה את סובלת לבד?!--

לא היו לה תשובות ברורת לקול שייסר מבפנים.

במן תסכול, היא שבה למחשב, בודקת שוב את המייל, אולי הוא כן השיב לה מייל--
עיניה אורו למראה ההודעה החדשה,
zeevy, היה שם המשתמש.

היא חייכה, והקליקה במהירות על המכתב.
"היי,
מה שלומך..?
הכל בסדר שם? מסתדרת עכשיו יותר טוב..?
אני בסדר..לומדים בישיבה, התחלתי לשמוע קצת הצעות, מה איתך..?

מתגעגע קצת,

זאבי.

נ.ב-
אם את צריכה תמיכה כלכלית, אני פה, את יודעת."

מ ת ג ע ג ע.

הוא מתגעגע!!

היא הביטה בעצמה בחיוך בוהה, מדברת ספק לעצמה, ספק ליצור שבפנים.."את שומעת ילדה? הוא מתגעגע אלי.. אלינו..."

הזכרונות המרים על המריבות, על הוויכוחים, חוסר ההבנה שבינהם, שקעו פתאום.

בים העיסוקים אי שם בארה"ב, בין הדאגות היומיומיות, הכל נשכח,
והוא נותר רק הוא, הבחור שלפני החתונה, הטהור, המקסים.

בעצם, זה לא היה הוא,

אלו היו רק געגועים עזים.

לפרק הבא

=====
חזרה לסיפורים
לדף הבית

wml | html