מגפיים אדומות
פרק ו

דפיקות קלות נשמעו על דלת חדרו של ראש הישיבה,

אשה נמוכה, ששביס לראשה נכנסה לאיטה, היא היטיבה את משקפיה על אפה, והתיישבה על כסא מזדמן.

-שלום עלייכם, אתם האמא של מורגנשטרן, נכון?
-הו,שלום כבוד הרב,כן, זה אני אני באה אליך בענין מאד מאד חשוב!
-כן..?

היא פתחה וסגרה את פיה חליפות, נסתה להוציא אי אלו הברות מפיה,
אך כל שהצליחה להפיק מעצמה, היו המהומים לא ברורים, ודמעות, דמעות רבות.

היא ישבה שם, בחדר האפלולי משהו, וייבבה בקול.

ראש הישיבה, שתק, מחכה למוצא פיה.

לאחר מספר דקות של בכי מתמשך, היא הוציאה ממחטת בד מתיקה, וקינחה את אפה בקול.

-זה בנצי, אינגלע שלי..
-בנצי? בנצי בחור מעולה! משתתף בכל הסדרים, בחור טוב, לב זהב.. משהו משהו, אני לא צריך לספר לכם..
-נו, בגלל זה אני בוכה, גם בנצי'לה אומר לי שהוא לומד, וגם אתה וגם כולם, אבל תגיד לי הרב, למה לא מתקשרים בשביל כלה לבנצי?
-תראי גברת מורגנשטרן..זה לא בהזמנה מראש, זה יבוא בעז"ה.
-אתה יודע כמה אני בוכה?
כל בוקר אני נוסעת לכותל בשביל הצדיק שלי, ואומרת הרבה הרבה תהילים, אתה יודע כמה אני בוכה? אתה יודע כמה דמעות יש במטפחת?
-אני בטוח שאתם מפילים תחנונים, וגם האבא בטח מתפלל ומבקש, ובאמת בנצי שלכם ראוי לבעלת חסד כמותו, לב זהב כמו שלו אני לא רואה הרבה..
-אבל הלימוד שלו, כבר הרב, מה עם הלימוד?!
-בנצי? בנצי לומד הרבה, הוא מתאמץ ומשקיע הרבה.
-אני כל הזמן מבקשת ואומרת לו, בחורות של היום רוצות תלמידי חכמים! לא בטלנים!

ראש הישיבה קם ממקומו, מוחה על דבריה.

-יש לחץ..יותר מדי לחץ, וכשילד נלחץ זה הדבר הכי גרוע מכל הבחינות!
-לחץ? אני? זה בשביל טובה שלו!
-ברור, אין לי ספק בכך שאתם רוצים רק בטובתו, הוא הבן היחיד שלכם, אבל אתם מפעילים לחץ מיותר..בנצי בחור מספיק עצמאי.
-זאת אומרת שאם אני לא אלחיץ, לבנצי תהיה כלה?
-לא התכוונתי לקשר בין שני הדברים, אבל אם כבר אז כן, יש בדבריכם,
אני מתכוון לכך, שאם לא יופעל על בנצי לחץ, אולי יהיה לו פשוט יותר ללמוד בהרחבת הדעת..
-כלומר, שעכשיו הוא לא לומד מי יודע מה?..
-הוא לומד מצוין, לכל בחור יש אפשרות ליותר.
-לבנצי שלי יש אפשרות להרבה! יש לו שכל חזק והוא פשוט לא מתאמץ..הראש שלו בדברים אחרים..
-הוא לומד טוב, בעז"ה אם יופעל עליו פחות לחץ, הוא ילמד עוד יותר טוב.
ובעז"ה הבאשערט יבוא אליו בעתו ובזמנו..בלי לחץ, זה פוגע בו.

היא ניגבה את זיעתה במטפחת הבד המהוהה, ממלמלת בשקט.."שייפלע' שלי..נלך להביא לו א ביסלע צ'ולנט מיט פראקעס משבע'ס.."

-יהיה טוב בעז"ה.
-תודה לכם..כל טוב.

היא יצאה את החדר באיטיות, ורק אז הוא הרשה לעצמו לנגב את זיעתו..

@

אף אחד, מלבד הוריו והשדכנית, לא ידע את אשר הולך לקרות הערב.

הוא הסתובב באופוריה מוחלטת, כשחיוך מוזר מרחף על פניו,

הערב, כן, הערב!

הוא מביט בחבילת הסיגריות בערגה,
בפגישה האחרונה שלהם, הוא הבטיח כי למענה בעזרת השם, יוריד את הכמות לאט לאט.

כעת, השעות האחרונות לפני הוורט, הוא מרשה לעצמו לעשן בשרשרת, להפיג מעט מהמתח המצטבר,
הזכרונות עולים בו, גם בלי רצון,

העשן מסמא את עיניו, והוא מנסה לסדר את מחשבותיו,
הערב, רשמית, הוא הולך למחוק חלק נכבד מחייו,

אמנם, אותו החלק לא היה נכבד מבחינת זמן,
אך לפעמים, ואולי ברוב הפעמים, למילה "נכבד" יש משמעויות הרבה יותר נכבדות, כמו תוכן למשל.

זו היתה תקופה עמוסה, עמוסה ברגשות,
רגשות של אהבה, של רצון להקריב, של ימים מלבלבים,
רגשות של חוסר הבנה, של בלבול, של חוסר אונים, של רצון לברוח מהכל.

רגשות רבים שהסתכמו ביום בהיר בגירושין.

נעמה ניסתה לשכנעו בזמנו, לפנות ליועץ נישואין, למישהו מבחוץ שיעזור.
אבל הוא בשלו, בגאוותו, לא הסכים שאיש מלבדם ידע על הקרע שהלך ותפס תאוצה.
אפילו ה ו ר י ו בקושי ידעו.

היום בערב, בעזרת השם, הולך להסגר מעגל בחייו, חייו של ילד בן 22 שעבר כל כך הרבה.
השמחה אמורה ללבלב בתוכו,
והיא אכן מלבלבת, כשלצידה מרקדים כבמחול שדים זכרונות עקשניים--

השמש זרחה באותו יום בהיר,
צעד לכאורה מוזר מבחינתה, באותו היום הייתה היא צריכה להשאר נחבאת אל העננים, לא מחייכת,
כך הרגיש זאבי בכל אופן.

נעמה עמדה כשגבה אליו, מוציאה מהארון את בגדיה, ודוחפת אותם באי סדר מוחלט לתיק צד,

לאחר מכן, היא פנתה אליו, כשמבע קשוח בעיניה, נשמה עמוק,
-אני נוסעת לאמא שלי, נפגש ככל הנראה פעם אחרונה בבית הדין..בעז"ה.

עצמות לחייו התקשו, והוא הביט בה במבט חלול, שותק.
היא פנתה אל דלת הבית, והוא, עדין שותק.

זהו, היא יצאה את הבית,
הוא הביט בה מאחור בפעם האחרונה, ופתאום בלי לשים לב, אמר בטבעיות, "רגע, יש לך מפתח?.."
היא הסתכלה עליו, מנסה לרדת לפשר דבריו,
-לבית של אמא שלי? היא בבית, למה אני צריכה מפתח?
-לא, לא משנה, ביי.

אמר, והסתובב בחזרה לכוון החדר.

היא הביטה בו, מבינה את דבריו פתאום, כמעט מחייכת, כמעט בוכה,

סגרה את הדלת בפעם האחרונה, נשקה למזוזה, וירדה במדרגות במהירות, בורחת.

הבית נותר ריק פתאום, הוא הלך הלוך ושוב בסלון, מבחין בתמונתם מהחתונה,
שניהם חייכו שם באושר,
הוא מוריד אותה בברוטאליות משהו מהקיר, מתבונן בה שוב, ואז משליך אל השולחן.

כעת אף אחד כבר לא מחייך.

-----------------------

אבל כעת? ממש כעת?
למה אתה סאדיסטי עם עצמך? למה אתה בכח נזכר בימים הקשים הללו?

זהו, באמת תמה לה התקופה המייגעת הזו, של הזכרונות, הלבטים, חוסר האונים, הגעגועים..

כעת ימלאו את הלב רגשות חדשים, טריים, אשר יחפו על דברים ישנים, מהוהים, שתאריכם פג זה מזמן.

@

בנצי ישב מול הסטנדר, נוגס עוד ועוד בעפרון שבידו,
זאבי התקרב אליו, מחויך.

-שלום צדיק..מה שלומך?
-ב"ה,בסדר.
-אתה נראה מצוברח בנציון.
-אני..אני בסדר.
-נו?
-מה נו? מה נו? מה אתה רוצה ממני?!
-בנצי? אני לא מאמין שאתה מדבר אלי ככה.., מה יש לך?
-כלום, עזוב.
-לא, אני לא עוזב. תסגור שניה את הגמרא ותתיחס אלי.
-נו, עד שהבנתי פה משהו בסוגיא גם כן אתה מפריע לי?! לך שקל לך כל כך להבין סוגיות?!
-אני מאד שמח שהבנת, אתה מוכן להסביר לי מה עובר עליך?
-כלום, זה הכל.. הלחץ של ההורים שלי, הכל נופל עלי. אתה בטח לא תבין את זה.

זאבי חש שזו לא העת לספר לבנצי על אירוסיו, הוא נטל את ידו של בנצי ולקח אותו החוצה.

-תראה זאבי, אתה לא תבין אותי לעולם, אבל הלחץ האימתני שמופעל עלי, ללמוד וללמוד וללמוד, להיות השטייגניסט של עולם הישיבות.. זה לא אני!
כן, אני מתחבר להכל, וזה אני, ומצד שני, ההורים שלי מצפים ממני להיות עילוי ברמות..
ואני לא מסוגל לזה! אתה הרי יודע כמה אנרגיות אני משקיע בשביל ללמוד, ו..אפעס, זה לא זה, אני מותש, אני שבור.
מה אמא שלי חושבת?! שאני ר' עקיבא?!
היא מצפה שאני אקבל בת של תלמיד חכם, שאני אקבל דירה שלמה, הכל.
קשה לי, אני שבור מבפנים. באמת זאבי.
-למה אתה חושב שאני לא מבין אותך?
-כי אתה? אתה מקבל הכל על מגש של כסף..יש לך ב"ה שכל כנגד כמה וכמה בחורים בשיעור, יש לך שם טוב, יש לך הכל!
עברת משברון בחיים שלך,
-משבר.
-שיהיה, משבר, אני מתכוון שעברת משבר והנה ב"ה בזכות השם הטוב שלך והכל, אתה כבר יוצא סדיר לשידוכים, אתה יכול כל יום לסגור ווארט.. ואני? איפה אני ואיפה שידוכים..
-אתה שומע, לא?
-שומע בטח. השאלה אם יש מה לשמוע.
-בנצי,
-מה?
-יש לי שני דברים להגיד לך.
-נו..?
-דבר ראשון, אני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר, ואני מתכוון לכך, בעז"ה כמובן, תן לי לטפל בנושא הזה.
דבר שני, אני יודע שזה הדבר הכי חסר טאקט שאני הולך להגיד לך, אבל תכננתי להגיד לך את זה מלכתחילה, ופשוט..ראיתי אותך ככה והייתי חייב לשמוע קודם כל מה עובר עליך..
-מה אתה רוצה להגיד לי?
-אני סוגר הערב וורט, בעזרת השם.

בנצי פתח וסגר את פיו חליפות,
-אני..אני לא מאמין..לא, אתה עובד עלי זאבי..! באמת??
-כן בנצי, באמת.

בנצי נתלה על זאבי וחיבקו בחום,
-מזל טוב, אתה לא יודע איך אני שמח בשבילך! כל העצב נשכח ממני! אין מאושר ממני זאבי!
-תודה תודה..בעז"ה הערב כולם ידעו, רק לך רציתי לספר ראשון, בכל זאת..
-אין לך מושג איזה שמחה עשית לי זאבי, באמת.

זאבי חייך, ואחר כך קם ממקומו, "אני חייב לעוף הביתה, להתארגן, אני אהיה איתך בקשר בעז"ה!"

-בטח, בעז"ה, זאבי! אין מילים! שתזכה..מגיע לך..

זאבי מיהר לדרכו,
בנצי נותר שם,

המום, מחייך, כועס, מבולבל,
לוחש מבלי משים, "שיהיה במזל טוב..באמת שיהיה במזל טוב.."


@

הלם אחז בה.
אולי זה לא רק רצונה, אולי זה גם רצון שמים.

לאחר שהקליקה על "שלח".., שרתי הדואר של Walla קרסו לגמרי, המייל נותר בדירתה אי שם בארה"ב.

היא ליטפה את ראשה של מיכלי,
"כנראה גם משמים לא רוצים שאבא ידע עליך ילדתי.."

@

השמועה פשטה תוך שעות ספורות בכל עולם הישיבות,

זאבי אייסברג, הגרוש הקצת טרי, סגר הערב וורט,


מזל טוב, מזל טוב.

לפרק הבא

=====
חזרה לסיפורים
לדף הבית

wml | html