מגפיים אדומות
פרק ט

היא שוב צחקה בקול,
הפעם זה היה קצת יותר נסבל, אולי כי היתה נראית אחרת.

הפעם לשפרהל'ה, היתה חליפה נחמדה, ואפילו השיער שלה היה נראה רגוע פתאום.

הצחוק לא השתנה בכלל, אבל הדמות השתפרה, דבר שגרם לצחוק להשמע אחרת, באוזני בנצי לפחות.

-בחיים שלי לא צחקתי כל כך הרבה..
-זה טוב לצחוק, זה משחרר..
-נכון. נכון, אתה צודק..

הוא ליווה אותה אל תחנת האוטובוס, ממתין איתה יחד.

האוטובוס עצר בחריקת בלמים, ושפרהל'ה, הוציאה כסף מתיקה.
היא הסתובבה לבנצי, כשלחייה סמוקות,
"כל טוב בנצי..אממ..להתראות! לילה טוב.."

הוא ניפנף לעברה.."כל טוב..שלום שלום..נסיעה טובה.."--

האוטובוס עזב את התחנה, ובנצי נותר שם, "שמרי על עצמך שפרה'לה.."--

@

בנצי יכל לקחת אוטובוס, כך הדרך היתה לוקחת לו דקות ספורות,
אך הוא העדיף ללכת ברגל ולתת למחשבותיו לדהור הלאה--

שפרהל'ה נראתה פחות מאיימת מהפעם הראשונה, במחשבה שניה היא היתה ממש נחמדה..
הוא נזכר פתאום בריבי, אחותו של זאבי..ומיד השתיק את מחשבותיו,
הרי זה אבסורד שבחורה טובה כמוה, תרצה בכלל לקחת הצעה של בחור מהסוג שלו--
שפרהל'ה, שפרה'לה היא בחורה טובה, כך סיכם לעצמו.

מחשבות מסוג אחר, רחוקות רחוקות משידוכיו הוא, העסיקו אותו פתאום,
הוא חש שהוא חייב לשים קץ לזה, או לכאן או לכאן--

מצא עצמו בפתח אולם בית המדרש, מבחין בזאבי שיושב שם כמעט בדד,
מתנועע מול ספר הגמרא בלהט, כמו רק הוא, גמרתו, וקונו בעולמו.

-זאבי! של'ום עלייכם..לא רואים אותך כבר!
-בנצי! כמה טוב לראות אותך..אני מצטער, אני באמת כל כך עסוק לאחרונה, אתה יודע, אין הבדל משמעותי של זמן בין האירוסין לחתונה, וצריך לסגור את כל הענינים מהר, אני בקושי מוצא לצערי זמן ללמוד..ולדבר איתך..אני מצטער--
-הו, זה בסדר זאבי, שיהיה רק בשמחות--

זאבי סגר את הגמרא, חש צורך להעניק מעט תשומת לב לבנצי.
הם יצאו יחד אל החצר, והתיישבו יחד על הגדר הנצחית, זו שהיוותה עבורם כמעט תמיד משכן לשיחות נפש--

-אז מה זאבי..מתרגשים? מתכוננים?
-כן..ב"ה.
-אתה נראה ממש מאושר.., אומר בנצי, כשמבטו בוהה והוא רציני לגמרי, אולי ציני.
-ואתה נראה ממש ציני..מה יש לך?
-אני, אני חושב עליך המון אתה יודע? אפילו שאנחנו בקושי מדברים, אני כל הזמן חושב עליך ודואג לך, ו..--
-אני מודה לך וכולי הערכה לך על כך, אבל אתה מוכן להסביר לי מה פשר הציניות שלך לגבי האושר שלי?
-לא נתת לי לסיים את המשפט, תן לדבר.
-בכבוד, אני מקשיב--
-אני לא יודע איך להביע את עצמי, ואתה יודע שלא הייתי נכנס ככה לחייך לולא היה זה א ת ה. לולא היה אכפת לי ממך כמו אח אמיתי--
אבל אני דואג לך זאבי, שהצעד המשמעותי שאתה עושה כעת, נובע באמת מהחלטה שלמה וברורה עם עצמך, אני מפחד שאתה מתחרט אבל אתה לא נותן לעצמך בגלל מליון סיבות..

בנצי ציפה להתנגדות חורצת, אבל זאבי בהה בנעליו, ושאל בטבעיות, "סיבות כמו..?"

-לא חסרות.., אתה לא רוצה לאכזב את כלתך, אתה לא רוצה לאכזב את משפחתך, אתה חייב להשיב לעצמך את הכבוד שנאבד ממך אחרי הגירושין, אתה חייב למחוק את התקופה הזו שכה סבלת בה,
אתה רוצה לברוח מכל הרגש שליווה אותך בזמן הנישואין והגירושין, כל הבלאגן שהיה לך בראש..,אתה מעדיף לעטות את הכל בטקסיות של חתונה מחויכת, ושאף אחד בעולם לא באמת ידע מה עובר לך בלב--
-ולמה החלטת שא ת ה הוא זה שתדע באמת מה עובר לי בלב?
-לא החלטתי כך, אני לא בא אליך בטענות, אני רק מנסה לגשש. ולמה החלטתי שאני המתאים?
כי בתור חבר טוב שלך, עברתי איתך תקופות קשות, ואני יודע, או לפחות חושב שאני יודע, מה באמת מתחולל לך בלב,
צר לי שאני זורק לך את זה בפרצוף, אבל אני חושב שאתה מנסה לדחוף געגועים לפינה בעזרת משהו חדש--
ואני, עם כל חוסר הנסיון שלי בזוגיות וחיי נישואין, לפחות יודע, שצריך לנקות את הדירה לפני שנכנסים להתגורר בה, אפילו בפיאט שלי אני מעביר מדי פעם אבק..
-בנצי, אני מאורס!!
-אתה מאורס כי נח לך כך, כי כך כל ה'עוילם' כבר שוכח מגירושיך..אתה לא מאורס כי אתה באמת שלם עם הכל.

זאבי נעמד פתאום, כשאגרופיו נקמצו בזעם, וסומק עלה בלחייו--
-אני..לא! אני מה פתאום!..אני הולך להתחתן אוטוטו עם משהי שאני חושב שהיא באמת הזיווג שלי!
למה אתה מבלבל לי בשכל על אהבות ישנות? על דברים שצריך למחוק לגמרי מהלב?!
זה..זה לא! זה לא קשור!, היה, נגמר וזהו!
אני לא רוצה לשמוע ממך יותר כלום על זה, הבנת??

בנצי הצטנף במקומו עוד יותר, אבל מבעו נותר אדיש, והוא שילב את ידיו,
-למה אתה כועס זאבי?
-אני כועס, כי אתה מדבר על דברים שלא צריך לדבר עליהם, אתה פותח פצעים שמזמן נסגרו מבחינתי.
-מבחינתם של האנשים שלא מכירים אותך, הפצעים שלך נסגרו, עובדה שהתארסת.., אמר בנצי ביותר משמץ של ציניות--
-אתה מוכן להפסיק להתעלל בי!?
-מה ההתעללות פה, אתה לא בטוח בעצמך..?
-אני כן!
-תשמע זאבי,אני יודע שאם יש מישהו שכרגע אתה הכי שונא בעולם, אז זה אני.
אבל באותה מידה, לא מפריע לי להיות שנוא נפשך, כשאני יודע בפירוש, שאולי אתה חושב ומשקר את עצמך שהפצע הזה סגור מבחינתך.
אני פשוט מנסה לגשש טיפה אצלך, ומה אני מוצא? אני מוצא כעס ועצבים!
אני קורא בין השורות זאבי, שאתה לא שלם עם עצמך.., שהפצעים שלך אולי כלפי חוץ כבר סגורים ובלתי נראים, אבל אני יכול להרגיש ולדעת, שבפנים הם עדין בוערים..
אתה יודע, שאני לא חכם גדול, ואפילו בגמרא בסיסית אני מאבד ראש, אבל אני קרוב לנפשך כמו שאפילו אתה בעצמך לא יכול לשער, אכפת לי ממך יותר מאח קרוב--
וכואב לי, וקשה לי שאתה תעשה צעד שאתה לא שלם איתו במאה אחוז, אתה מבין?

בכל אותו הזמן, נשען זאבי על הגדר, מחסל חבילת סיגריות מבלי משים--

וכעת, הוא עמד, שותק, בוהה.

ואז הוא פלט לבנצי,
-אין מה לעשות, יש דברים שצריך לעשות מתוך שכל, והרגש מסתומא יבוא מתישהוא בעז"ה..יהיה טוב, לך לישון בנצי, מאוחר, לילה טוב.

זאבי מיהר לישיבה בחזרה, ובנצי נותר לעמוד שם, כשמבטו מבולבל..והוא יודע ומבין, שהוא לא טעה בדבר,

ניתוחו הרגשי היה מדויק עד כאב.

@

הוא פסע בחדר החשוך הלוך ושוב,
הדברים המטיחים שנאמרו שם ליד הגדר בישיבה, בחושך אפילה,
שוחזרו שוב ושוב במוחו--
הלבטים אחזו אותו,
ולבסוף, לאחר זמן מה, הוא החליט לשבת על המחשב ולעשות את הצעד הזה--

זאבי אומר/ת:
את פה?
נעמה אומר/ת:
זו הנורמה הוירטואלית, כשמחוברים, מסתומא שכן..
זאבי אומר/ת:
:)מתוחכמת..יכולת לענות בכן וזהו.
מה שלומך??
נעמה אומר/ת:
ב"ה יום יום..מה איתך, זאבי?
זאבי אומר/ת:
אני טוב..קראתי את השיחה האחרונה שלנו ואני מתנצל ש..נסחפתי מעט בסוף, התפרצות אישית שלי..אני באמת מצטער.
נעמה אומר/ת:
זה בסדר, עבר ונגמר. העיקר הכל בסדר עכשיו..?
זאבי אומר/ת:
ברוך השם..משתדלים, יום יום.
נעמה אומר/ת:
אני..מתכוונת, כאילו, אתה יודע, למה שדיברנו בסוף השיחה אז..
זאבי אומר/ת:
בדיוק אמרתי שאני מתנצל..
נעמה אומר/ת:
ולכן שאלתי, האם אתה מתנצל כי זה היה *סתם* או שאתה פשוט מתכוון לדחוק את זה וזהו?
זאבי אומר/ת:
לא, לא ...לא משנה כרגע. תעזבי את זה בצד.
נעמה אומר/ת:
למה לעזוב? שוב פעם אתה מטאטא דברים מתחת לשטיח??
זאבי אומר/ת:
אני לא מטאטא ולא כלום, אין לי מה לדחוק..

נעמה..אני לא יודע איך להגיד לך את זה..
נעמה אומר/ת:
:)..אז תכתוב.
זאבי אומר/ת:
אפילו לכתוב קשה לי..אבל אני אעשה זאת.
נעמה אומר/ת:
אני פה..
זאבי אומר/ת:
נעמה, אני מאורס..אני עוד מעט מתחתן.


מיכלי פרצה בבכי עז, השיניים הכאיבו לה מאד,
נעמה לא קמה אליה,
היא נותרה ישובה מול המסך, כשפיה פעור.

כאב עז הלם בראשה, וליבה דפק במהירות--
היא החלה מקלידה, ולבסוף מחקה,
מצאה עצמה שוב מקלידה, ואז שוב מוחקת--

זאבי אומר/ת:
נעמה?
נעמה אומר/ת:
כן.. איזה יופי..,אני מצטערת שניה היה לי טלפון.., אני ממש שמחה בשבילך!! מי המאושרת?
זאבי אומר/ת:
תודה תודה..בקרוב אצלכם..
מירי פולק, מירושלים, שמעת עליה?
נעמה אומר/ת:
יכול להיות, היא עזבה שידוך אולי?
זאבי אומר/ת:
כן..
נעמה אומר/ת:
אה, אז שמעתי עליה, היא בחורה מקסימה!!
זאבי אומר/ת:
כן..
נעמה אומר/ת:
אז, אני מבינה שכדאי שנסיים כאן ועכשיו את השיחות שלנו, עם קצת כבוד לכלתך..
זאבי אומר/ת:
......
נעמה אומר/ת:
שיהיה לך בהצלחה בדרכך החדשה זאבי, שיהיה הרבה מזל טוב..
זאבי אומר/ת:
תודה לך חן חן..בקרוב אצלך נעמה!


נעמה בהתה במסך, כשעיניה דומעות--
היא רצתה לצעוק, לזעוק, רצתה להכות במסך הקר..
ליטפה בליבה פתאום את אותם רגעים שקטים בהם כמעט התוודה זאבי על געגועיו--

הוא מאושר לו כעת, עם כלתו, והיא כאן בארה"ב אי שם בניכר, עם תינוקת קטנטנה אשר אין לאביה מושג על קיומה--
"מזל טוב..בקרוב אצלך..", הגתה בציניות את דבריו--
--בטח בקרוב אצלי, הוא חושב שאני כמוהו, מסוגלת לצאת הלאה עם שידוכים אחרים כאילו הוא נמחק לגמרי מתודעתי, בקרוב אצלי.. בטח.


היא הרכינה ראשה על המכתביה, כשגבה רועד, אם מקור, ואם מבכי--
ונתנה לבכי שבה להתפרק ולהשתחרר..

הן היו שם, בבייסמנט קצת אפלולי בניכר, ההסקה פעלה, אבל בלב היה קר--

מיכלי ונעמה, שתיהן בוכות--

למיכלי כבר פחות כאבו השיניים, אך היא הביטה באמא במבט מוזר ולא הבינה מדוע אמא בוכה, מדוע אמא יושבת שם מצונפת מול המסך המרצד, כשגבה רועד והיא גועה בבכי--

מיכלי צרחה, ונעמה ניסתה לבכות יותר בשקט, כשהיא הוגה מבלי משים את שמו של זאבי בין בכי לבכי--
שנאה גדולה מלאה אותה פתאום, לאיש שעמד מאחורי המסך, אותו האיש שילדתו וגרושתו יושבות שם, ובוכות--
היא חשה צורך להשיב לו פתאום, על הידיעה הכואבת שבישר לה,
כלום לא היה בידה, הרי בעצמה דחתה בשתי ידיה כל הצעת שידוכין שניסו להציע לה--

פתאום הרעיון ניצנץ במוחה, ידעה שהיא פועלת מתוך טירוף, מתוך קהות חושים וכאב מטשטש--
אבל כלום לא היה אכפת לה--

נעמה אומר/ת:
תודה לך..ניתן לומר שבאמת הצלחת להפתיע אותי..
זאבי אומר/ת:
נו, יש הפתעות בחיים
נעמה אומר/ת:
בהחלט, אין אפס..,אני חושבת זאבי, שאם היית אמיתי איתי וסיפרת לי על אירוסיך, אני אהיה גם כנה איתך, מכל הלב.
זאבי אומר/ת:
אני לא חושב שיש כנות בלספר על אירוסי, זה לא סוד.., אבל כן, אני אשמח שתהיי פתוחה איתי, בהחלט.
נעמה אומר/ת:
שיהיה.
אני לא יודעת גם איך להגיד, אבל אכתוב זאת, בדיוק כמו שאתה כתבת.
זאבי אומר/ת:
(מה אני כבר אמור לחשוב??)
נעמה אומר/ת:
לא משהו באמת מיוחד זאבי..

יש לנו ילדה משותפת, מיכלי שמה.
זאבי אומר/ת:
מצחיק מאד..
נעמה אומר/ת:
במקרים כאלה, אומרים "אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק..",
אבל זה אפילו לא עצוב, כי היא מקסימה ומתוקה, והיא גדלה איתי כאן בדירה ומקבלת את כל החום והאהבה שרק ילד יכול לקבל..
לא מצאתי לנכון לספר לך עליה כי לא היית שותף בגידולה ולא כלום.
זאבי אומר/ת:
מה הקשר?!?!
אני אבא שלה!
אני בהלם ממך..!!
נעמה אומר/ת:
אתה רוצה תמונה שלה..?

נעמה נהנתה לסנוט בו, ולנסות לדמיין במחשבתה איך הוא משתולל מול המסך..
אולי גם הוא ירגיש למספר שניות את שעבר בליבה כשכתב לה על אירוסיו--

היה שקט מצידו לרבע שעה, והיא לא כתבה דבר.
--שיתבשל במיץ של עצמו--

זאבי אומר/ת:
אני לא רוצה כלום.
אני רוצה כמה ימים לחשוב עם עצמי, ורק שתדעי לך, שאם כל הסיפור הזה נכון, את התנהגת בצורה הכי ילדותית שרק יכלה להיות,
כל טוב לך, עוד נדבר.

היא הביטה במסך בחוסר אונים,
תמונה משחר ילדותה, עלתה וצפה במוחה--

היה זה בחלאק'ה של אחיה מוישי, כולם העניקו את מלוא תשומת הלב רק למוישי, ועל נעמה כלל לא הביטו ולא התיחסו--
כאות מחאה, היא משכה בכח את מפת השולחן בסלון וגררה אותה, מפילה אחריה את כל הצלחות המוכנות שהיו ערוכות על השולחן--
אמא אפילו לא צעקה ולא כעסה, היא רק הביטה בעיניים כועסות ומאוכזבות בנעמה, וציוותה עליה להשאר בחדרה עד תום האירוע--

כך פתאום הרגישה, כילדונת שניסתה בכח להציק, ולא הביאה סיפוק ומזור לנפשה,
להפך..הרגישה שהיא רק נאכלת יותר ויותר מבפנים--

היא מצאה עצמה מרימה פתאום טלפון ללייקי, חברתה.

-כן..את שומעת..? זוכרת שרצית להציע לי את ההוא?.. כן, מלייקווד..,בן דוד שלך?..
זהו, אז אני חושבת שכרגע אני יכולה לצאת.
מה? לא..לא, הקול שלי לא רועד, זה..קצת קר פה..,אני אהיה בסדר כן, אני עם תה ואלבש עוד סוודר, אל תדאגי...כל טוב ותודה לייקי!

הביטה בדמותה הנפולה במראה, חושבת בליבה, שאולי באמת תנהג כמו זאבי,
אולי רק מישהו חדש, סוף סוף ישכיח ממנה את כאב הלב האינסופי הזה--

@

גברת פולק, התיישבה סוף סוף בספסל האוטובוס,
עצמותיה דאבו מאינספור הסידורים שמלאו את סדר יומה בתקופה האחרונה--

לחתן בת זה לא פשוט.

אשה, מוכרת מעט, עלתה אל האוטובוס,
גברת פולק אפילו לא טרחה לומר לה שלום,
אם מפאת שאותה אשה היתה עסוקה כל כולה בשיחת טלפון חשובה, ואם מפאת שבגברת פולק לא היתה טיפת כח לשיחת נשים מייגעת באוטובוס המקרטע--

ואכן, אותה גברת אפילו לא שמה לב לגברת פולק, והתיישבה בדיוק בספסל שלפניה, כשכולה שקועה בשיחת הטלפון--

-את שומעת רחל..? מה אני אגיד לך..כן, אני לא קיבלתי הזמנה, אבל היינו שכנים פעם של אייסברג, אז ברור שנבוא לחתונה..
מה אני אגיד לך, המשפחה משהו משהו, גם זאבי בחור חבל על הזמן..
אבל את יודעת מה א נ י אומרת?, לא הרבה יודעים את זה, אבל, נו, אנחנו, שכנים..יודעים הכל.
כשזאבי, כן, נו, זאבי זה החתן! את שומעת..כשזאבי התגרש, כולם דיברו, ולכל אחד היה תירוץ אחר..אבל לא הרבה יודעים..

וכאן, היא מנמיכה את קולה, וגברת פולק מתקרבת אליה מאחור, כמעט במרחקה נגיעה--

-לא הרבה יודעים, אבל הסיבה הפשוטה ביותר, שיום למחרת השבע ברכות, הכלה המסכנה גילתה שהיא נפלה על בעל מכה..אוהו מכה..אוי וואי..
נו, מה את יודעת..,כשהוא היה ילד, ש'ולם שלי יצא חבול ממנו כשהם רבו על האופנים..אז את שואלת כשהוא גדל?
בטח, תלמיד חכם ירא שמים, בחור ישיבה..משהו משהו..את זה כולם אמרו, אבל אני אומרת לך..אני יודעת מה אני אומרת..זאבי הוא בעל מכה..
עכשיו תשמעי, כשהוא התארס שוב, אני ביררתי על הכלה..לא שזה עניני, אבל את יודעת.., נו, זה מענין לדעת מי לקחה אותו, ומסתבר שהיא עזבה שידוך פעמים,
אבל נו, רחל, זה נשמע לך סיבה טובה להתחתן עם גרוש ועוד מכה?!
תאמיני לי אני מרחמת על הכלה שלו..פולק אני חושבת קוראים להם.., או שהיא יודעת על זה ושותקת, אולי בכלל היא חולת נפש..לכי תדעי..
נו מה, את לא יודעת שהבן של כהן היה מאושפז שלושה חודשים במחלקה סגורה והם לקחו לו את הבת של הראש ישיבה של ש'ולם, שגם היא לא עלינו על כדורים..אבל מה,
אף אחד לא יודע, וכולם בטוחים שזה שידוך המאה..
אני אומרת לך, איזה עולם מושחת איזה אנשים..
מסכנה פולק הזו, אני באמת מרחמת עליה, אם רק היה לי אומץ הייתי מתקשרת אליהם ומסבירה להם בדיוק על מי הם נפלו, אבל נו, זה משמים..בטח גם לה יש איזה שהוא דפקט..
חכי רגע רחל, אני יורדת מהאוטובוס, נדבר כבר מהבית, יותר זול..,להתראות כל טוב, שלום שלום--

ובזמן שהגברת האלמונית הוגה באריכות את ה"כל טוב" שלה, היא פוסעת נמרצות לכיוון דלת האוטובוס, לא מודעת לכך שהיא בורחת היישר מאשה המומה שיושבת מאחוריה,
שעוד רגע והיתה מפילה עליה מרוב הלם, כעס ותדהמה, את כל פקלאותיה--

גברת פולק ירדה בתחנת האוטובוס שליד ביתה, כשהיא בקושי מחזיקה את עצמה--
השמועות השונות על זאבי, לא פסחו גם על ביתם, אבל הם סירבו להקשיב להם.
והנה, מעוד מקור ברור ואמין לכאורה, היא שומעת על "זאבי המכה"..

@

מינה אייסברג הביטה בבעלה בעיניים דומעות, מתקשה לדבר.

-מינה! מה קרה לך?!
-אה..אני..זה..התקשרו..פולק..

הוא הביט בה, מנסה להבין, מפחד להבין.

לאחר מספר דקות, נשימתה התייצבה, והיא נעמדה.

-פולק, אלו היו פולק בטלפון, הם אומרים ש..שמסיבות אישיות זה..השידוך..
-נשבר?

היא לא מביטה בבעלה, ומשפילה מבט--

והוא, כבר מבין הכל.

לפרק הבא

=====
חזרה לסיפורים
לדף הבית

wml | html